השם הנרדף לפרשת השחיתות מהגדולות והמסועפות שנחקרו מאז ומעולם - "TSKJ"
בסוף שנות ה-80 פירסמה חברת הדלק הלאומית של ניגריה ארבעה מכרזים בשווי 6 מיליארד דולר לתכנון, רכש והקמה של מתקן להפקת גז נוזלי (גפ”מ). כמה גורמים הגישו הצעות ובסופו של דבר הוכרזה הזוכה: קבוצה שהורכבה מארבע חברות בתחום אנרגיה – KBR (ארה”ב), טכניפ (צרפת), סנמפרוגטי (איטליה) ו-JGC (יפאן). הקבוצה קראה לעצמה בפשטות “TSKJ” – ראשי תיבות של חבריה.
15 שנים מאוחר יותר נהפך “TSKJ” לשם נרדף לפרשת השחיתות מהגדולות והמסועפות שנחקרו מאז ומעולם. התברר שקבוצת TSKJ זכתה במכרזים הודות לכ-130 מיליון דולר שהוזרמו על ידה למקבלי החלטות בחברת הנפט הלאומית של ניגריה, במשרד האנרגיה של המדינה ולפקידים בכירים אחרים בשירות הממשלתי הניגרי. העברת התשלומים והסוואתם תוכננה בקפדנות ובוצעה באמצעות “סוכנים”, “יועצים” וחברות בנות שהפעילה הקבוצה, בין היתר בגיברלטר ויפן.
באחרונה הגיעה הפרשה לסיומה, כאשר שני הנאשמים המרכזיים בה נשלחו לתקופות מאסר: מנכ”ל KBR, אלברט (ג’ק) סטנלי, המתכנן והרוח החיה בפרשה, נשפט ל-30 חודשי מאסר בפועל. המוציא לפועל של התכנית ויד ימינו של סטנלי בביצוע התשלומים – עו”ד ג’פרי טסלר, אזרח בריטי שהוסגר לארה”ב – נשלח ל-21 חודשי מאסר. העונשים שנגזרו קלים יחסית, בעקבות החלטתם של השניים לשתף פעולה עם רשויות האכיפה בתמורה להקלות בעונשם.
בסך הכל, נראה כי עיקר המאמץ של החוקרים הושקע באיתור כספים ותפיסתם: הרשויות הצליחו להניח את ידם על סכום אדיר של כ-1.6 מיליארד דולר במהלך השנים האחרונות, בתשלום קנסות, פיצויים העונשיים וחילוט הכספים.
בולט במיוחד בנושא זה הוא הסדר הטיעון שנעשה עם עו”ד טסלר – עורך דין מסחרי מצפון לונדון שעמו חתמה TSKJ ארבעה הסכמי סוכנות ייצוג וייעוץ. בפועל עסק טסלר בעיקר בדבר אחד: הזרמת עשרות מיליוני דולרים שקיבל מהקבוצה לבכירים בניגריה.
בהסדר הטיעון עמו התחייב טסלר להעביר לידי הרשויות סכום חריג של כ-130 מיליון דולר שהחזיק באותה עת בחשבונותיו. זהו הסכום הגבוה ביותר שחולט אי פעם מאדם פרטי במסגרת הליכי אכיפה של ה-FCPA (החוק האמריקאי האוסר התנהלות מושחתת מחוץ לארה”ב).
עיון בפרטי ההסדר חושף במפתיע זווית ישראלית לפרשה: טסלר, המחזיק באזרחות ישראלית בנוסף לאזרחותו הבריטית, סיפק על פי דרישת החוקרים רשימה מסודרת של 16 חשבונות בנקים ברחבי העולם שבשליטתו, שמהם סוכם שיחולט הסכום.
בין החשבונות שפורטו: חשבונות בבנק הפועלים בירושלים, בבנק מזרחי-טפחות, בבנק הבינלאומי הראשון (בסניף שבז’נווה) ושני חשבונות בבנק דיסקונט.
האם היו היבטים ישראליים נוספים לפרשת השחיתות הזו? האם הרשויות בישראל שותפו בחקירה? האם נעשו בחשבונות שימושים נוספים, מעבר לעניין ניגריה?
שאלות אלה נותרו בינתיים ללא מענה.
הכותב הוא עורך דין המתמחה בעסקות בינלאומיות וביטחוניות ובתוכניות ציות בתחום איסור מתן שוחד לפקידי ציבור זרים.
Comments