מאות פועלי בניין נהרגו בתאונות עבודה בישראל בשנים האחרונות. המצב המשפטי הקיים מנציח את הבעיה
יין צונגואי, פועל בניין בן 51 מסין, נפל מגובה של 15 מטרים אל מותו. התאונה המחרידה אירעה בחודש פברואר השנה, בעת שצינגואי עמד על פיגום, בקומה החמישית של אתר בניה באשדוד , בו עבד. הוראות הבטיחות בעבודה מחייבות לקשור כל פועל העובד בגובה כזה ל”רתמה”, אבל צונגואי לא היה קשור. לכן, כשמעד ואיבד את שיווי משקלו – דבר לא יכול היה להצילו. שמו התווסף לרשימה העצובה של מאות (!) פועלי הבניין, שנהרגו בשנים האחרונות באתרי בניה בישראל.
חקירה העלתה ליקויי בטיחות במקום אבל הקבלן הראשי הפנה מייד אצבע מאשימה אל מישהו אחר: “מנהל הפרויקט לא נכח באתר כאשר התרחש האירוע”, נכתב בהודעת הנהלת החברה.
הטלת אשמה במנהלים בשטח היא תגובה אופיינית לתאונות עבודה בישראל. המקור החוקי לכך מצוי בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ”ח-1988, הקובעות, כי מרגע שקבלן ראשי מינה מנהל עבודה לאתר, האחריות ליישום דרישות הבטיחות בעבודה באתר הבנייה, עוברת למנהל העבודה, ואילו הקבלן הראשי (“מבצע הבנייה”) משתחרר למעשה מהאחריות כמעט לחלוטין.
לפיכך מתבקשת השאלה: מי הוא אותו מנהל עבודה, אשר החוק הטיל על כתפיו אחריות כה גדולה לשמירה על שלומם וחייהם של עובדים? התשובה עשויה להפתיע: מנהל עבודה אינו גורם דומיננטי במיוחד, אלא בסך הכל מנהל זוטר, המועסק על ידי הקבלן הראשי ו תלוי בו לחלוטין לפרנסתו ולעתידו – ו בעל השפעה מוגבלת ביותר על המתרחש באתר הבניה. האם מנהל עבודה כזה , המגלה ליקויי בטיחות הדורשים הפסקת עבודה מיידית, יתעמת בכל מצב עם האיש שמשלם את שכרו (הקבלן הראשי) תוך סיכון פרנסתו?
הגורמים היחידים היכולים באמת לקבל החלטות לגבי נושאי הבטיחות בעבודה באתרי בניה הם הקבלנים הראשיים, הדירקטורים ונושאי המשרה שלהם . הבעיה היא, שגורמים אלה נעדרים כולם מוטיבציה כלכלית אמיתית לאכוף את חוקי הבטיחות . וזאת, כאמור, משום שמרגע שמונה מנהל עבודה – השתחררו אלה כמעט לגמרי מאחריותם.
את התוצאה הבלתי נמנעת של מצב זה ניתן לראות באתרי בניה ברחבי הארץ:
אתרי בנייה רבים מוחזקים ברמה ירודה, עם אכיפה מינימלית של דרישות חוקי הבטיחות בעבודה, ומענה מינימלי למפגעים ולסיכונים;
באתרים רבים, פועלי הבניין עובדים ללא ציוד מגן אישי או תוך שימוש חלקי ורשלני בציוד כזה;
הנהלות של חברות קבלניות רבות, דירקטורים ונושאי משרה ככלל אינם מתעניינים בנושאי בטיחות בעבודה ואינם סבורים שהתחום נוגע להם .
בעקבות מותו של צונגואי הורה משרד הכלכלה, בצעד מבורך, לסגור את אתר הבניה בו אירעה התאונה . אולם הסתמכות על פעילות פיקוח חיצונית, אינה מומלצת, בלשון המעטה: במשרד הכלכלה, יש בסך הכל 17 פקחים האמורים לפקח על כ-12,000 אתרי בניה ברחבי הארץ. בנסיבות כאלה, הסיכוי שייאכפו חוקי הבטיחות באופן אפקטיבי- גם כשלא מתרחשים אסונות – קלוש ביותר.
שינוי אמיתי במצב יבוא רק מאכיפה פנימית, אשר המוטיבציה שלה כלכלית, פלילית, ואישית: יש לתקן את חוקי הבטיחות בעבודה, באופן המטיל אחריות פלילית (קנסות ומאסרים) על קבלנים ראשיים, ומנהליהם – ביחד ולחוד עם מנהלי העבודה שמינו.
שחרורם של קבלנים ראשיים מאחריותם אינו צודק, אינו חכם ומנציח התרחשות של תאונות העבודה קשות, כמו זו של יין צונגואי.
——————————————–
יונתן אהרונסון הוא עורך דין, בעל תאר שני במנהל עסקים, מומחה במשפט מסחרי ותאגידים.
מוזי בוטון הוא מומחה התחום הבטיחות בעבודה מזה יותר מ-20 שנים; מרצה במוסד לבטיחות ולגהות, במכון התקנים, במכללות וארגונים שונים. מומחה לבנייה של מערכים לניהול הבטיחות וניהול הסיכונים, מדריך בטיחות בגובה, ממונה בטיחות בענף הבנייה.